כבר בתואר הראשון באוניברסיטה העברית התרשמתי עמוקות ממיכה שהיה מרצה צעיר, מרתק וכריזמטי.מיכה כותב בדאגה כי בעשרים שנים האחרונות יש ירידה משמעותית ברמת האמפתיה של בני האדם בעולם מאז שהטכנולוגיה והמדיה נכנסה לנו לחיים.
אמפתיה היא מיומנות אנושית הנרכשת תוך כדי אימון, אם לא מתאמנים היא מתנוונת.
הפעילות שמאמנת את שריר האמפתיה היא שיחה פנים אל פנים והיכולת לתת תשומת לב מלאה לאחר. אממה, בעשור האחרון שיחות מתקיימות בתדירות נמוכה מבעבר, השיחות עברו למרחבים דיגיטליים ומתנהלות בתיווך של מסכים. הטכנולוגיה מעלה את מספר מערכות היחסים אך מדללת את האיכות שלהן, היא משפרת את היכולת שלנו להיות בקשר אבל פוגעת ביכולת שלנו להיקשר.
מה שזה אומר, זה שאנחנו מאבדים כחברה את אחת המיומנויות הכי חשובות שלנו כאנשים וכחברה -
את האמפתיה לאחר. (מפחיד לחשוב על התפתחות הבינה המלאכותית ולאן היא תיקח את האנושות)
אני זוכרת מפגש פלייבק שהגעתי עם סיפור שהיה לי רגיש מדי לספר, ולכן העדפתי לטחוב אותו עמוק במזוודה ולשכנע את עצמי שאספר בהזדמנות אחרת. חברה שלי לקבוצה סיפרה סיפור בזמן שאני ישבתי מרותקת אליה והקשבתי לכל פרט בסיפור ... הסיפור שלה הידהד לי את שלי. בסוף הסיפור היא הסתכלה עלי וביקשה ממני לעלות לשחק אותה. ישבתי רגע המומה כמי שקראו לה הרגע את המחשבות, הרגשתי חשופה ספק שלי ספק שלה. עליתי ותוך כדי שיקוף הרגשתי את ההזדהות
מהדמות שלה אלי. יצאו לי מילים שהיו אותנטיות מאי פעם, לא שיחקתי אלא הייתי נוכחת בגוף שלי
ואז הגיעו הדמעות... וכשסיימתי עם המונולוג שלי הסתכלתי על המספרת והעיניים שלה היו מלאות כמו שלי. היה חיבוק גדול של נחמה ותחושה עמוקה של אמפתיה והקלה. הצלחתי באמת להבין את החוויה שלה, והיא הרגישה מובנת ומחובקת. ככל שמאמנים את השריר הזה הוא נהיה יותר זמין.
אחת המתנות הגדולות שקיבלתי מאז היותי שחקנית פלייבק ומטפלת, היא היכולת להרגיש את האחר.
להיות אמפתית באמת.
להרגיש את הכאב/ שמחה/ תיסכול/ פחד של האחר ללא שפיטה.
כן, לפעמים זה מעייף להרגיש כל כך הרבה אבל זו מתנה אדירה שלא הייתי מוותרת עליה בחיים.
האמפתיה מחברת אותנו לאחר ולעצמינו מכריחה אותנו להיות נוכחים ברגע ועוזרת לנו לבנות חברה (ומשפחה) יותר מחוברת ומתוקנת. כל אלה מביאים שמחה, משמעות וסיפוק לאדם לא וירטואלים אלא אמיתיים מתוך קשר חי, קרוב ופנים אל פנים. חדר כושר נפלא לאמפתיה, הקשבה , נוכחות ויצירתיות נפתחות השבוע ויש כמה מקומות אחרונים למעוניינות.
אני מאמינה בכל מאודי שהתיקון לטכנולוגיה ומסכים היא ביצירת קשרים חיים וקרובים ביכולת להביא חלקים שונים שלנו למרחב האמיתי והשמור שאין בו מסכים ולקבל עיניים ולב ... שאין להם תחליף ולא יהיו להם תחליף (רחל סוויד) .
コメント